ב"ה

?העליה הרוסית

אחרי שנים בהן הכחשתי בפני עצמי כי העליה הרוסית היא בעייתית, הכתה בי היום לפתע ההכרה כמו פטיש בראש: נוכחותם של רוב העולים מרוסיה אינה מעוררת אצלי הרגשה נוחה ביהדותי- ישראליותי. לא עוד אוכל להכחיש את תפיסתי ותחושותי.

כמה מידידי הם בין העולים המעטים מרוסיה שהשתלבו בחברה הישראלית היטב. האם היותם יהודים על פי ההלכה הוא הגורם לכך? אל מה ייחסו הם את הצלחת השתלבותם בארץ?

אני שונאת הכללות, אבל לרבים מביניהם יש באמת גישה מחפירה כלפי המדינה ואזרחיה. כאשר עליתי ארצה ויתרתי על מלגה מלאה ללימודי התואר השלישי וראיתי זכות לעצמי לגור בקיבוץ צעיר בערבה ולנפות קומפוסט. לא רק אני פעלתי כך. רבים היהודים המשכילים שבאו מבית טוב בארצות מפותחות, ועלו ארצה בעוזבם חיים נוחים כדי לבנות את מדינת היהודים. בזמנו (שנות ה80-) נהגנו להגדיר זאת כציונות. הגישה הנפוצה בין הרוסים, להעמיד את עצמם בדרגה גבוהה מעל השאר, מגעילה אותי.

יתר על כן: רוב הבאים מרוסיה לישראל עשו זאת מסיבות אנוכיות לחלוטין – לשפר את חייהם- עצמם. בכלל, שום כוח רעיוני / דתי לא דחף אותם לבוא לישראל. הם רצו סל קליטה. כמעט מיליון עולים הגיעו הנה מרוסיה; כמה תוכניות של שרותים חברתיים הם יזמו? למען אילו זכויות אדם הם נאבקו? איך ניצלו הם את כוחם המשותף לקידום מבנה החברה הישראלית?

הרופאים הרוסיים הנוכרים קרים ומתנשאים; אני חשה כי מסתכלים עלי כמו על חידק בכניסה לחדריהם של רופאים רוסיים רבים. הם טכנאים-רפואניים טובים, אך מלבד מעטים שטיפלו בי – מרביתם מנסים, כנראה, לעורר בי גועל בעצם קיומי.

ילדיי אינם מתיידדים עם ילדים רוסיים בני גילם, אם כי הם מתיידדים עם בני כל עדה אחרת שאוכל להעלות על דעתי. הם טוענים כי נערים שרק נראו בחברת צעירים רוסיים, אינם מקובלים בחברה! במיוחד, אומרים הם, נכונים הדברים אצל הנוער של `בני עקיבא`. בעיניהם הרמה המוסרית של הבנות הרוסיות היא נמוכה, והן אינן בררניות (אפילו יחסית לנערות הישראליות האחרות, אשר אף הן אינן נחשבות לפרחי-נוי!). הם מספרים לי כי הנערות הרוסיות נפגשות עם בחורים ערביים רבים מאד.


אינני שלמה עם המבחר העצום של סוגי הוודקה על המדפים בכל חנות. אני עדין זוכרת זמנים בהם קנינו יין מתוק לקידוש, בדרך כלל, ורק במקרים נדירים היינו לוקחים איזה וודקה-לימון כדי להחיות את המסיבה. לא כל יום פורים.


אני מודאגת חמורות מהאחוז הגבוה של נוכרים ביניהם, כאלה המכריזים בקול רם על סרובם ללמוד קצת יהדות – דבר המעמיד בספק את נאמנותם למדינת ישראל. בני העם הרוסי מעולם לא אהבו אותנו, אם נתבטא בעדינות. זוכרים את הפוגרומים? זוכרים את טרוצקי? כמה יהודים נהרגו בתקופת סטאלין?


גם אם נניח כי לא כולם, אפילו לא רובם, הם אנטישמיים: לאחר שבעים שנות קומוניזם, בהן למדו אותם לראות כל דת כפרימיטיבית כל כך, איך יוכלו הם להתחיל לתפוס את ערכה של מדינת ישראל? אגב, אף כי אין ברצונם להיות יהודים, רבים מהם עונדים צלבים על צואריהם. האם הנצרות איננה פרימיטיבית?


כידוע זכאי אדם לאזרחות ישראלית אם אחד מהורי הוריו יהודי, או אם בן/בת הזוג יהודי/ה, אף אם אינו יהודי על פי ההלכה. חוק זה נקבע כדי ליצור מולדת לקורבנות הרדיפות שסבלו בעיקר מהיותם נכדים של יהודים. אפשר להתווכח על התבונה בחקיקה זאת, לעומת עזרא ונחמיה שלא התירו דבר מעין זה. בכל מקרה, הכוונה היתה הומאנית. עם זאת, שמעתי על מקרים רבים בהם אפילו תנאי מזערי זה לא התקיים; ידוע על זיופים בקנה מדה גדול של מסמכים שהוגשו לנציגי הסוכנות היהודית במדינות חבר העמים. אנא, היש מי שיוכל לערער על טענה זאת?


מדינת ישראל אינה דורשת הצהרת נאמנות מן המבקשים להתאזרח בה. ההנחה היא כי יהודי שבא הנה בעליית מצוקה, או כדי לעזור לאחיו ולאחיותיו הנלחצים, אינו צריך להכריז על נאמנותו למדינה. האם הנחה זאת נכונה לגבי נוכרי המביט, בבורותו התהומית, בחשדנות על תרבותנו – אשר דתו לשעבר, אליה הוא עשוי לחזור בכל רגע, למדה אותו לאורך הדורות לשנוא אותנו עד מוות, ר"ל?


כאן עלי להתבטא באופן אישי ביותר. פעמים רבות, יותר מכפי שארצה לזכור, חשתי שאט נפש לנוכח המתרחש בארץ בתחומים רבים מאד. אלמלא הייתי יהודיה, כבר מזמן נחפזתי לברוח אל ארץ הולדתי. רק נאמנותי לעם ישראל מחזיקה אותי כאן זה שני עשורים. רק אמונתי המוחלטת בהתגשמות הכתוב בתורה מחזקת אותי, כאשר החיים בישראל סחטו ממני את הטפה האחרונה של כוח. אהבה-ללא-תנאי ומסירות נחושה כאלה מצד נוכרי, ודאי מצד מאות אלפי נוכרים, פשוט אינן מתקבלות על הדעת. אלה הטוענים לכך הם מיסיונרים-בסתר או בעלי תוכניות אחרות. אולי, לחילופין, הם אנשים שלא יוכלו לתרום מאומה לחברה כלשהי ולא יהיו רצויים באף מקום. יש סיכויים נמוכים מאד שהרוסים יעסקו במיסיונריות.


אני תוהה כמה מהרוסים שאינם יהודים המתגוררים כאן נאמנים עדין למוסקבה. שמעתי רוסים המהללים את הקומוניזם (הרוסי) בפרהסיא. אחד מהם התווכח עם חברו באוטובוס וצעק: "כן! אני קומוניסט גאה!" – אם תפרוץ, ח"ו, מלחמה באזורנו ורוסיה תתמוך באויבינו, לאיזה צד אלה יביעו נאמנות?


אין ברצוני להגיע למסקנה כי "כל הרוסים אינם רצויים פה" כמו ישראלים רבים. ודאי אינני חשה כך לגביך אישית או אחרים הידועים לי היטב. אולם עלי להדגיש כי בדרך כלל העולים היהודים מרוסיה סימפאתיים יותר. כיהודיה מובן לי כי על מדינת ישראל להיות מדינה-של-יהודים. באופן מעשי ברור שלא נגשים מטרה זאת ב100%-, גם אין הדבר רצוי; אך מספרם של הרוסיים הנוכרים בארץ מפחיד אותי. אינני אוהבת לחשוב: `טוב, לפחות אין הם מתרבים...` אך עלי להודות בכנות שמחשבה כזאת חלפה בראשי להפיג את הפחד.


האומנם יש עולים מרוסיה החודרים, בחשאי ובבטחה, אל תוך החברה הישראלית – בונים את מעמדם כחיוניים בשיטתיות למען מטרה מסוימת שאין לה ולא כלום עם נאמנות לישראל?


אנא, עזור לי לראות את המצב באור חיובי יותר! כמובן, גם אחרים מוזמנים להציע מהשקפותיהם ונסיונם. ידוע לי כי נושא זה עלול להיות טעון מאד רגשית. אבקש מכל המתבטאים לא לאלץ את יאן לסגור את הנושא.


דורין דותן, צפת