בס"ד

שמחת חנם - גדולה מאהבת חנם

נתבונן במלה שמחת ונראה כי היא מכילה את המלה אהבת, כי א+ה+ב = 8 = ח. אנו רואים, כמובן, את ה-ח במלה שמחת לכן ברור כי שמחת מכילה את אהבת. לפני המשך דרכנו עלינו לזכור מספר חלופים חשובים, בעודנו מעינים בזאת:

חנם = 658 = לחיים = נחת וצדק = בנות צדוק = אשר ירושלים = אשר נקבה =
רות + אליהו = זכור תא דויד = הגדולים = הגיל האדם = גיל כל בית ישראל תורה = 1657 = 658

מן האמור לעיל רואים בבהירות כי הנחשבים גדולים הם השמחים, בעלי הגיל. כמו כן אנו רואים כי המילים אשר ונחת מתגלות. נזכור תמיד חלוף זה, המעלה במחשבה את הכהן גדול:

כהן = 725 = כל העם

כהן גדול = 768 = גיל כל העם

רואים כי שמחת חנם = אהבת חנם + שמ. מהו ש+מ?

שמ = שלי = ממסר = ספר = נצר = כל עירי = מיצר = מכפר = מעביר הטא = יהוה שדי = יהוה בקרבי

לכן:

שמחה = יהוה שדי אחד = יהוה שדי אהבה

כמו כן:

שמחת = יהוה שדי אהבת = אהבת יהוה שדי = אהבת יהוה בקרבי

סכום כלל הבטוי שמחת חנם הוא, אפוא:

שמחת חנם = 1406 = 407 = המשיח יתגלם = אתו = ואת = אות = ו...את = את...ו

כל החלופים הנ"ל עבור הבטוי שמחת חנם הם מלים ובטויים אותם נראה תכופות בשפה העברית. למעשה כמעט אי אפשר לנהל שיחה עברית בלעדי חלופים אלה. פנימיות לשון הקדש מבקשת באמת שמחת חנם מיסודה.
כמה חלופים נוספים עבור שמחת חנם הם:

שמחת חנם = מיצר אהבת חנם = אהבת חנם שלי = ממסר אהבת חנם =
שמחת כל ישראל אהבת חנם = 2405 =407 = אהבת חנם מעביר חטא =
אהבת חנם מכפר = 1406 = 407

שני הבטויים האחרונים בעייתיים, כי הם אמורים להיות בלשון נקבה. אהבת חנם היא, אחרי הכל, בנקבה. כדי להיות נאמנים לדקדוק העברי עלינו לגרוס אהבת חנם מכפרת, אהבת חנם מעבירה חטא. כדי להשלים את הבטוי ל-אהבת חנם מכפרת עלינו להוסיף ת לבטוי שמחת חנם:

ת = 400 = הנשמה = כפר על

אהבת חנם מכפרת = 1806 = 807 = שמחת חנם + ת = אהבת חנם מן = אותת = 807

את המלה אותת פגשנו בתורה במקומות מספר. אדם עשוי לחשוב כי זאת צורה משנית, אולי אפלו "שבוש" ח"ו, של המלה אותות. נוכל לבטוח בנוסח התורה. זאת התורה בגרסתה היחידה והנכונה, כולל הצורות ה"משניות" כביכול, ואין בה טעות. אם אותת מאויתת כך, הרי זה חלוף עבור הוראה חשובה ביותר: אהבת חנם מכפרת.

כדי להשלים את הבטוי לאהבת חנם מעבירה חטא עלינו להוסיף את האות ה לבטוי שמחת חנם. מהו ערכה של ה ? שני חלופים חשובים ביותר של ה הנם:

ה = 5 = 1004 = עלץ כל בית ישראל = בבשרך

מכאן:

שמחת חנם + ה = שמחת חנם + עלץ כל בית ישראל = שמחת חנם בבשרך = 1411 = 412 = בית

חלוף זה ערכו 1411, השוה בגימטריא ל- 412, הוא חשבון המלה ושם האות בית.
בנוסף לחלופים אלה, המלה בית היא חלוף גם עבור:

בית = בקדשו = בקודש = הנשמה בי = בטאת = האות = דבר דבר = אות ה

ערכה של המלה מקדשי הוא 454, הוא חשבון המלה תמיד.

כעת ה` ית` מדבר ב"גוף" ראשון אודות `בית מקדשי` ואנו מתחילים להעריך את משמעות הדבר: ראשית, הבה נתבונן בכמה חלופים נוספים עבור מקדשי:

מקדשי = 454 = תמיד = הקהל שדי = הקהל בקרבי

בית מקדשי = 866 = סוף = כרצונך = שמחת חנם עלץ כל בית ישראל תמיד =
שמחת חנם בבשרך תמיד = 2864 = 1865 = 866

המלה סוף מעלה במחשבה את הבטוי אין סוף. מהו אין? האם זה באמת "אפס", לפי ההבנה המקובלת? לשון הקדש מגלה לנשמתנו את סוד ה-אין. כפי שנראה, אין הוא `קצת` יותר מאפס:

איו = 711 = העולם = העלום = מכל הדורות = קרא דרור = קורא קדש = תורה המלכה = אשתי = הכפרות = כפרות בבשרך

כלומר, הבטוי אין סוף הנו:

אין סוף = 1577 = 578 = העולם כרצונך =
העולם שמחת חנם עלץ כל בית ישראל תמיד = 4574 = 578
שמחת חנם העלום בבשרך תמיד = 3575 = 578
העולם בית מקדשי = בית מקדשי העלום = 1577 = 578

למדתי להבין בבהירות את כל האמור לעיל בזכות הכהנים הצדיקים, בני צדוק הכהן הגדול, הלויים ובני ישראל שקראו לעצמם `היחד` – הם שמרו בנאמנות את המסורת האמתית והמלאה. תפיסות אלה היו מוכרות לי מהוראתם של חז"ל ויורשי מסורתם, הרבנים, אולם רק אחרי פגישתי בכתבי ים המלח שנכתבו בידי מי שלא התפשרו בשום אופן עם התורה עמדתי על דיוקן של אמיתות אלה – אחרי שנים רבות בהן נסיתי ללמוד אותן אך הגעתי רק להבנה חלקית ומעורפלת. חלק רב בכתיבתם של `היחד` נראה אפרורי ובקורתי, אך היודע לקרוא למעמקי השפה העברית רואה כי כתביהם המלאים שמחה אינם אלא ברכות לכל עם ישראל, דבר עליו נצטוו הכהנים, ובטויי אהבת חנם וכן שמחת חנם – הם התכן האמתי של הכפרות, היא עבודתם האותנטית של הכהנים. מדרגת השמחה והדבקות בעבודת הקדש של ה` א-להינו, אותה השיגו בני צדוק, היתה כה גבוהה עד כי עלינו להעריך את רוממותם ולהתפלל כי נוכל להגיע אליה. לשם כך עלינו לתת את הכבוד המגיע להם בצדק ולקבלם כמורים עבורנו – לפחות כמו חז"ל.

אין מקריות בסמיכות שני הנסים שחלו ביום ה29- בנובמבר, 1947 – באו"ם החליטו על תכנית החלוקה של "פלסטינה" והארכאולוג המפורסם אליעזר ליפא סוקניק, אביו של הארכאולוג המפורסם אף יותר יגאל ידין, רכש את שתי המגלות הראשונות של ים המלח. עלינו להכיר בבואם של נסים המוצגים בפנינו.

אבותינו-מורינו, שקראו לעצמם `היחד`, טפלו באהבה בכתבים שהועברו אליהם מאבותיהם-מוריהם, כמו גם בכתבי-עצמם ובכתבי הקדש של כתות יהודים אחרות שהצליחו להבריחם מירושלם העומדת במצור הרומאי; הם החביאו ושמרו אותם בשבילנו. איך לא נברך אותם כפי שברכו הם אותנו?

יש סבורים כי המתקראים `היחד` התנכרו לשאר העולם היהודי אחרי החיבור של מקצת מעשה תורה. אין דבר רחוק מהאמת יותר מזה. בכל אשר התפללו, חשבו, אמרו וכתבו – אותם בני צדוק המשיכו לברך ולטהר את ישראל ולהעניק להם מחילה, ככל הנדרש מכהנים נאמנים על פי ה` ית`.

כיצד משיגים שמחת חנם, טהוּר ו-כפרה עלאיים? כל שעלינו לעשות הוא קריאה בכתבי ים המלח והמשך דרכם, ואז נדע. הם הנציחו דרך זאת בכתביהם כי חזו את ילדיהם שבים לירושלם וזקוקים להוראות הנוגעות להנהגת הר הבית, ובעצם להבנה מהו המקדש וכיצד "לבנות" אותו. נערצים אלה עשו את מלאכתם היטב . לנו רק נותר לטהר את דרך בצוע המצוות, להעמיק חקר במלותיהם ולהבין את המורשת שהשאירו עבורנו.

כדי להשיג שמחת חנם, מלמדים אותנו מורינו `היחד`, עלינו לקיים חיים יהודיים שלמים ללא פשרות וללא אילתורים, למשוך את הנאותינו מן הקהלה ומן העשיה בצותא של המצוות האמיתיות – חיים פשוטים ושקולים בהם אנו חולקים הכל עם עמיתינו. עלינו להחזיר לכהנים את תפקודם הנאות.

אם נבסס את מבנה חברתנו ונקיים את המצוות כפי שהורו לנו `היחד` נחווה את תאי הנפש הפנימיים הנדירים ביותר – קדש הקדשים – בהם שוכנת שמחת חנם.

בברכות,
דורין דותן – שכונת עופר, צפת