בס"ד
האשה
לפני שנים הצגתי לעצמי שאלה פשוטה למראית עין: "מהי האשה?" בנסיון להתגבר על מבוכתי, הסתכלתי סביבי בנשים שהיו בקרבתי וראיתי יופי וכיעור, שחצנות וענוה ,סער ושפיון, חריגוּת ושגרה, זהר וקהות, טוב-לב ורשע, פוריות ועמל-סרק, דלות ועושר, עוצמה וחולשה, שכל וטפשות, התלהבות וקרירות, נעורים וזיקנה, חכמה ובורות, שטניות וקדושה, כניעה ותקיפות, הברקה ושעמום, גיחוך ואצילות. "איזו מכל אלה היא האשה האמיתית?" – תהיתי בפשטנות נעורי.
אזי, בהארה של פתע, הבנתי כי כל אחד משברי-תדמית אלה הוא פן של אבן-חן אדירה רבת מקצועות מנופצת. "איך אוכל להרכיב מחדש פיסות קטועות אלה לדימוי האשה?" שאלתי את עצמי שוב ושוב. כדי לענות על שאלה זאת היה עלי להשיב תחילה על שאלה קודמת: "מי תופס סתירות אלה?" – זאת אני. אני היא הקוטעת את השלם. אני היא המציבה הפכים גלויים בנפרד, הגורמת למציאות להתעמת בעצמה. אני היא. ראיתי את מהותי הפנימית וייחסתי את הדימויים ל`אחרים` דמיוניים. לכן, עלי בלבד מוטלת האחריות לשחזר את השלם.
התחלתי לקלוט כי מהות הנקבה היא יכולת התפיסה הקוגניטיבית הבאה מהקב"ה, והרי זה המובן הנכון של המונח "נוקבא". תפיסתנו נסמכת על יכולתנו לישב את האינסוף במודעותנו, וזאת פעולת רמת המוסר שלנו. הייתי נחושה בדעתי לציר וליצב מחדש במציאות את התמונה השבורה שראיתי בעיני רוחי, ובכך לגאול את עצמי ואת העולם שאני בוראת.
"אם אני קוטעת את תדמית האחד, האם אוכל לבטוח בקריאתי הנכונה את התורה?" הקשיתי. "האם חוסר יכולתי לתפוס את העולם סביבי בהרמוניה, בלי דימויים מתנגשים, אינו כולל גם את כושר הקריאה שלי?" – "הוא כולל זאת, יש להניח," הסקתי.
אינטואיטיבית ידעתי כי התורה היא המפתח. אם אזנח את אשליותי, אולי אוכל ללמוד לקרוא את התורה. אבל איך נפטרים מאשליות? עצם המחשבה על זניחת האשליות עשויה להיות אשליה – או, גרוע יותר, הזיה. בנקודה זאת הגעתי להכרה בחוסר האונים המוחלט שלי והתחננתי לרחמיו של הקב"ה לחלץ אותי ממעמקי הגיהינום שבראתי לעצמי.
"רחמיו` על מה, לעזאזל? על איזה חטא נולדתי לתוך בית-מראות-שבורות, מעוותות העושות ממני מפלצת? איך אפשר להעניש אותו על חטא בלתי ידוע לי?", זעמתי אל בוראי.
לאט וביסורים קלטתי כי אין כאן כל עונש. הוגש לי במתנה לימוד היכולת למזג את ההרכבים השוכנים בקרבי ולשלוט בהם. נמסרה לי ההזדמנות להרכיב את עצמי במשולב מן היסודות המפולגים ובשנויים אין ספור. זאת, אפוא, היא האשה – היא כל הקים, המובא להתאמה בכוח רצונה. היא המרכיבה והממזגת את עצמה. תדמיתה היא שלמות.
אך עדין דעתי לא נחה. לא הסתפקתי בגלוי הדרך לשלמות הפנימית הפרטית. תהיתי אם האנשים הנגלים אלי מסביב הם אמיתיים כשלעצמם. "האם לא הקטנתי אותם בפשטות לדרגת מוצר של דמיוני?" – "אביא אותם אל המציאות," ענה לבי המשתוקק, "כדי שיממשו את עצמם וימצאו גם הם בתוך עצמם את הקב"ה." ברכתי אותם בשלום והם השיבו לי בברכת שלום.
דורין אלן בל-דותן, צפת
יום ראשון 26 מאי 2002
--------------------------------------------------------------------------------
ביקורת הקוראים
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 6/3/2002
דורין היקרה, אני בהחלט מקבל את הגישה שלך ומסכים שיצירת אמנות אמיתית חייבת להישאר כפי שהיא, ללא פירושים של היוצר אלא רק של האחרים החווים את היצירה, ומובן שכמו ב"רשומון" - כל אחד יחווה את היצירה באורח אחר, וזאת בין השאר גדולתה של יצירת אמנות.
נכתב ע"י דורין דותן ב 6/2/2002
זאב הנכבד: אני מודה לך מאד על הזמן שאתה משקיע לענות לכתבי. הנושא אינו "על מה שקים ומה שלא ומה שלא כל כך" בכלל ולא אתפתה לגלות את הסוד למרות הבקורת המפתה כל כך.
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 27/5/2002
מישל ליאן - מצאתי לנכון להפנות תשומת ליבך לכך שבין הנושאים של כתבי יד הכלולים באתר זה מצוי גם "הגיגים" שבמסגרתו יש בהחלט מקום לסוג זה של כתיבה, במיוחד כאשר היצירה עומדת על רמה גבוהה ובמסגרת ההגיגים יש בפירוש מקום לדיון - אם כהתחלה ואם כמיצוי הדיון כולו.
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 27/5/2002
דורין, האמיני לי שלעולם אינני מגיב בטרם עיינתי חזור ועיין בחומר עליו אני מתעתד להגיב. מובן שאני בהחלט מודע להבדל בין הכתוב לבין הקוגיטו של דקארט, אבל עדיין הנושא הוא בכל זאת על מה שקיים ומה שלא ומה שלא כל כך. והעיקר כמובן הוא הסיפא של תגובתי, לאמור: יכולים להיות לנו ספיקות באשר לכל מה שאנו חווים סביבנו, פרט לשניים - החשיבה הסובייקטיבית שלנו והקעיום האובייקטיבי של הקב"ה. וכדי להסיר כל ספק בנדון: אינני אדם דתי. אבל ראי נא ספרו של ד"ר יובל שטייניץ, מרצה לפילוסופיה חילוני מאוניברסיטת חיפה - "טיל מדעי-לוגי לאלוהים וחזרה" משנת 1998. תמצאי בספר הוכחות מדעיות-לוגיות לקיומו של אלוהים למעלה מכל ספק...
נכתב ע"י מישל ליאן ב 27/5/2002
את לא חושבת שזה צריך להופיע באיזה פורום מה הקשר באמת לאתר הזה? הרי חוץ מתחילה של דיון לא כתבת כלום, לא מפריע רק מתמיה, טוב שיבושם...
נכתב ע"י דורין דותן ב 27/5/2002
שלום זאב: עין נא היטב בכתוב ותראה את ההבדלים בין הכתוב לבין cogito ergo sum אין אני בספק לגבי קיומם של הסובבים אותי בכלל ההבנת מדוע?
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 27/5/2002
דיון פילוסופי תיק יומין על ה"יש" וה"אין", על "הדבר כשלעצמו" ועל מה שנתפס בהכרה בלבד, ואם אני חושב משמע שאני קיים, והאם יתכן שכל מה שאנו חווים סביבנו אינו אלא חלום, ומה אמיתי ומה לא - ועוד כהנה וכהנה התלבטויות פילוסופיות, וכבר אמר דקארט ששניים הם קיימים ללא שום ספק, מבחינה לוגית: מחשבת האדם והקדוש ברוך הוא. על קיומם של כל השאר ביקום אפשר להתווכח.
