בס"ד
אזרחות ישראלית ליהודי התפוצות
השרדותן של הישות היהודית הקימת בארץ ישראל ושל הקהילות היהודיות הפזורות ברחבי התפוצה תלויות בטביעת מושג חדש של "אזרחות".
יושם אל לב כי הכותבת איננה מתיחסת למקום הנקרא `ישראל` כמדינה אלא נוקטת במונח `ישות`. ישראל החדשה חזרה והוכיחה את חוסר יכולתה להקים אנושית יציבה המתמודדת בכלכלה הבינלאומית. על הקהילות היהודיות בעולם הרחב, לכל צורותיהן, להתערב בעניני הישות היהודית בארץ, להפעיל לחץ על ממשלת ישראל ולשמש מופתים צמודים לחברה הישראלית. זאת, כי בדרך כלל יצר העם היהודי מבנים חברתיים אנושיים בהצלחה רבה יותר בשבתו בנכר מאשר עלה בידנו בין עצמנו על אדמת ציון. התערבות כזאת, כמובן, לא תוכל להיעשות ביד חזקה וגם לא בקרירות מתבדלת. עליה לבוא כשותפות גדולה יותר בחיי היומיום בקלחת החברתית – ישראל החדשה.
בעית חוסר האונים המוחלט של היהודים הדרים בארץ ישראל למשול בעצמם ולהמנע מעודף טפול מזויף בצבור מתפשטת מתחום הפוליטיקה אל העסקים והמסחר כמו גם בשרות הממשלתי.
עשרים שנות שהות בארץ לאחר עשרים וארבע שנים בארה"ב שמשו לכותבת הוכחה מספקת כי יהודים אינם במיטבם במצב של ממשל עצמי מבודד ובלתי תלוי. בקרב עם- מארח ידידותי אנו משגשגים ותורמים הרבה מעבר לגודלנו היחסי לאותה תרבות. בזאת נוכחנו שוב ושוב מאז גלות בבל, לאחר חורבן בית המקדש הראשון.
היהודי, מכל מקום, חי תמיד במתח בין החפץ במעורבות עולמית לבין הצורך התרבותי להזדהות כיהודי ולקיום עקרונות אמונתו – המיוחדת וכן (מבחינות רבות) המוזרה. שתי תשוקות אלה עשו אותנו בלתי נוחים במקצת בעיני התרבויות הידידותיות ביותר וחשודים כמטרד, או אף כאיום, בעיני התרבויות הפחות ידידותיות. מבקרינו מאשימים אותנו בקוסמופוליטיות ובהדגשת ייחודנו היהודי בוזמנית. נאמנותנו תמיד מוטלת בספק – בשקט או בקול רם. כיהודי אני נקרע בין שתי תפיסות: הצורך להקריב את יהדותי ולהשתייך לתרבות המארחת – לעומת הצורך בתחושת שייכות לעמי ובשותפות במסורתי כחוליה בין עבר לעתיד. תכופות נדמה כי עלינו לבחור באחת מהשתים. נסיונות ליצור זהות יהודית דתית-כביכול ומתקבלת תרבותית על הדעת (של בני התרבות המארחת) לא סיפקו אותנו לגמרי ברוחניות, בדתיות-אותנטית ולעתים אף בהגינות מוסרית, אם כי לבטח הם התכוונו ליושר מוסרי. הכותבת מניחה שנוכל לפתור את בעית הקיום היהודי בתפוצה, לחזק את הישות הנמצאת כעת בארץ ישראל ולהגביר את הקשרים הכלכליים בין המזרח התיכון לבין התפוצות גם יחד.
לשם כך עלינו לנקוט בצעדים הבאים:
א`. יהודי התפוצות ידרשו אזרחות ישראלית מממשלת ישראל. בכך תכלל גם זכות ההצבעה מחוץ לגבולות הארץ. כיום אפילו אזרח יליד הארץ אינו יכול להצביע בחו"ל. בבחירות האחרונות הממשלה, בהתחשבות מיוחדת, התירה לעובדי נציגויות ישראל להצביע בדואר. לצורך השגת אזרחות ישראלית ע"י יהודי התפוצות והחזקתם בה על כל אחד מהם לעשות פרק זמן קצוב בתוך גבולות ישראל. למשל, בכל עשור יידרש כל אזרח יהודי לשהות בארץ שלוש שנים (לא בהכרח רצופות). נקודה זאת תאפשר גם לילידי ישראל היושבים בנכר לדרוש זכות הצבעה בדואר ובכך ינוצל נסיון חייהם בעולם לשיפור המצב בארץ בכל תחומי ההוויה.
ב`. עסקים המוחזקים בידי יהודים ייסדו סניפים בתוך ישראל ויעסיקו בהם ישראלים- תושבים כמו יהודי תפוצות השוהים בארץ – אך ינוהלו במצוינוּת של שירותים ומוצר, כנהוג בעולם הרחב. המשכורות משולמות כאן בשקלים והממשלה מעניקה הנחות-מס ליוזמות זרות. הנחות אלה גדולות יותר משמעותית עבור המקימים את המפעל / המשרד באזור פיתוח. כך הגליל, בו יש רוב ערבי, צריך תוספת נכבדה של אוכלוסיה יהודית למען הבטחון הבסיסי, בנוסף לשקולי הפיתוח הכלכלי-תרבותי. התמסדות תרבות המערב, מעודנת בערכי היהדות, בארץ ישראל היא חיונית להתפתחותה ושגשוגה של הישות הקימת כאן, אולי אף לקיומה בפועל.
כסף רב מושקע באמריקה ובאירופה כדי להשחיר בתקשורת את תדמית ישראל כתרבות שאיננה מאירה את פניה ליהודי המערב. אחת הסיבות לכך: חששן (המובן) של מדינות המערב מפני בריחת-מוחות לטובת ישראל. הרחבת עסקיהם של יהודי התפוצות – שהם גם אזרחי ישראל – ע"י הקמת סניפים בישראל, תוך שמירת המשרד הראשי בארץ מוצאו / מושבו העיקרית של המשקיע, תאפשר ליהודים להשפיע תרבותית כאן זמן רב יותר, בלי ליצור התנגשות עם התרבות המארחת. אנשי עסקים שהתחילו להקים בישראל שלוחות / סניפי-משנה (או שקלו לעשות כן) נרתעו לא פעם מהשלמת המשימה בגלל הביורוקרטיה שלנו ובגלל העדר המקצוענות בחלקים כה רבים של עולם העסקים המקומי. הכותבת מציעה ליהודי המערב כי יתפסו יוזמה וימסרו פה חלק מזמנם כדי לייסד עסקים על פי עקרונות היעילות המערבית, בשילוב עם יכולתם להפעיל לחץ על הממשלה – דבר הנתון רק לאנשי עסקים מקצועיים-עצמאיים שהם גם אזרחי ישראל.
יהודים אקדמאים, אנשי עסקים, מחנכים ומקצועניים בכל תחום יעשו בארץ את הזמן הדרוש לשמירת אזרחותם, ובנוסף לאפשרות ההצבעה בדואר הם יהיו גם בעלי זכות של
קידום החברה הישראלית והצבת תקן המצוינוּת שטרם השתרש כאן.
ג`. יש להגדיל את מספר המשפחות המארחות צעירים בתוכניות חילופי סטודנטים כדי שישראלים רבים יותר יקבלו נערים יהודים הבאים ממדינות אחרות ללמוד כאן ויהודי תפוצות רבים יותר יארחו את ילידי הארץ. יש להגביר את הלחץ על ממשלת ישראל – עליה לדרוש להרחיב ככל הניתן את מעגל הישראלים הצעירים העושים בחו"ל זמן מה במסגרת זאת או אחרת. אם יהודים העושים את מיטב זמנם מעבר לים יפעילו לחץ על הממשלה להעניק להם אזרחות כדי לחזק את קשרי העסקים, ההשכלה והתרבות שלהם עם המולדת היהודית ולהוסיף בטחון לעם היהודי כולו, ידרבן הדבר את הפוליטיקאים המתאימים שימצאו דרך לממן תוכניות חילופי סטודנטים רבות יותר ומשופרות.
הצעדים שהוצעו לעיל יפתרו מיידית בעיות מספר המעיקות עלינו כיהודים. בפני אחדות מהן עמדנו מאז ומעולם, ואחרות אופייניות לתקופתנו. נחוץ לנו מרכז רוחני-תרבותי כדי לשמר את תחושת עצמיותנו ההיסטורית הניתנת להמשכה אל העתיד. לעת עתה אנו זקוקים גם להגנה מפני הקמים עלינו ולכן יש צורך במדינה – או ישות דמויית-מדינה – שתוגדר במיקום כלשהו. אולם בהמצאנו כמעט רק בחברת עצמנו, כמו רוב הישראלים, אנו נעשים חסרי ענין תרבותי, הכלכלה אצלנו נרדמת, חיי הדת משתבשים לניצול ציני של מחשבות הצבור ורגשותיו, והרוחניות שלנו רופסת.
טכנולוגיה מתקדמת, עושר גובר, אוריינות מתפשטת, תבניות הגירה וגורמים נוספים משנים בתפיסתנו את מושגי ה`אזרחות` וההשתייכות התרבותית / פוליטית / כלכלית ופותחים דלת לאפשרויות לא שוערו בחלקים נרחבים של העולם. כדי שעם ישראל יוכל להתקים עלינו לטבוע מונח חדש גם ללאומיות – מונח שיחזיק יסוד של גבולות, אך לא רק זה. עם ישראל הוא גוף בינלאומי, וכך עליו להיות. אם נשקיף הרחק ונעריך במדויק את מצבנו בעולם נוכל ליצור תפיסה חדשה של `מדינה` שתועיל לעם היהודי בעולם וגם תשרת את צורכי כלל האנושות. הבנה חדשה של `מדינת היהודים` תוכל בקלות להתחבר לעמדתנו הנוכחית בהתפתחות המחשבתית-טכנולוגית, אם התפתחותנו הרגשית תאפשר זאת. השקפת עולמנו על זמן / מרחב עברה תהפוכות רבות במאה העשרים. עלינו להקדיש יותר מודעוּת לדגם משופר של המדינה. במיוחד אזרחיה היהודים של אירופה יוכלו להדריך את אחיהם הישראלים בשלבי המעבר הראשונים של חשיבתנו בענין הלאומיות אם ימלאו תפקיד פעיל רב יותר במציאות היומיומית בארצנו, יהיו לאזרחים בעלי זכות בחירה העושים "זמן איכות" עונתי בישראל ויהיו בעלי ענין אישי בנעשה כאן.
על ארץ ישראל להיות בירתנו הרוחנית והתרבותית; העולם הוא מקום העבודה שלנו, בית הספר לידע כללי ואתר המרגוע שלנו. כדי שמרכז רוחני-תרבותי יהיה סביבת חיים בטוחה ובריאה על מקום זה להיות איתן מבחינה כלכלית, פתוח לרעיונות מבחוץ ובלתי מסורבל – פן נתמוטט תחת עודף הרצינות שלנו. בדומה לכך עלינו להחזיק בעקרונותינו היהודיים בעסקים, תוך התחשבות בערכם והשפעתם של רעיונות מן הגויים, בכל אתר ואתר. את למודי היהדות בתפוצות יש, כמובן, לטפח. אחדים מבינינו, ללא ספק, יעדיפו להשאר שנים רבות בארץ ישראל ולהקדיש את חילם לתורה בהתמחות, רוחניות וחיוניות רבות יותר מאשר בגולה. ודאי צפויים בחיי רובנו פרקי זמן בהם הצורך ליצור ולהתקדם בגשמיות או פשוט להשתעשע יגבר על הצורך להקרין מתוכנו. איש העולם אזרח ישראל מחזיק בקרבו את כל האיזונים הנ"ל.
כיום, כמו תמיד, כוללת החוויה הפרטית של השתייכות למשפחת האדם סתירה לבני העם היהודי. נוכל להעריץ עמים ולאומים שונים או לראות את המוזר בהם, אך לא נוכל להזדהות אתם לגמרי. לעומת זאת רק יהודים מעטים מוכנים להצטמצם בפולחן הקפוא והאחדותי המתקשר לישראל-סבא. טעמנו מן התרבות הרבגונית ונעשינו אניני-טעם; אנו אנשי העולם – לא נשוב לגטו.
הנקודות שצוינו לעיל עשויות להתקבל גם על דעת הפלשתינאים החיים בנכר. פלשתינאי איש עסקים, משכיל, מורה או כל מקצוען אחר שהתגורר בניו יורק, טורונטו, לונדון, פריס או אף קהיר עשוי לחוש אי-נחת בשובו לעזה או אפילו למזרח ירושלם. הנחשף אל העולם הופך לאזרח העולם; הוא דואג לרווחת האנושות כמו לרווחת בני עמו הוא.
בידינו ההזדמנות ליצור דבר חדש לחלוטין. אם נרשה לעצמנו להיות אמיצים, יצירתיים ומקוריים למען זכותנו להחזיק בארץ אבותינו, לטובת עם ישראל כחלק ממשפחת האדם – נסלול דרכים חדשות, משופרות וחופשיות של חשיבה אודות עמים וגבולות, על המפה ובלבבנו. אם נשמיט הזדמנות זאת אנו עלולים לאבד הכל.
דורין אלן בל-דותן, צפת
--------------------------------------------------------------------------------
ביקורת הקוראים
נכתב ע"י דורין דותן ב 7/2/2002
תודה על החיזוק, ישראל. גם תגובות חיוביות נתקבלות בברכה והערכה. שלחתי את ההצעה הנ"ל למספר רב של אישים וגופים פעילים למען ארץ ישראל בכמעט כל התפוצות ועתה אני אוספת ומנתחת את התגובות החוזרות אלי. כחצי חיוביות מאד, חצי שליליות מאד. מילת המפתח היא מאד. איש אינו נשאר עדיש אחרי קריאת ההצעה. תוכניות כזאת אתה מתאר, לעניות דעתי הצודקת, חיוניות להצלחת ההצעה שלי. וגם אני מחזיקה את ידיך ומברכך.
נכתב ע"י ישראל אביעזרי ב 7/2/2002
לדורין דותן. קראתי בעיון. רעיון מקורי ואף כי מסובך -ראוי. שווה בדיקה מעמיקה יותר. כניסה יותר יסודית לפרטים - לדוגמא - הערכה , האם ידוע לך כמה מיהודי התפוצות [הערכה גסה 6-8 מליון[ יהיו מעונינים לקבל כזאת אזרחות. ברור שמדינת ישראל הגיעה בשנים האחרונות משנתבדה החלום של שלום עם הפלשתינאים בטוח הרציני הנראה לעין, משעומדת כלכלתה בפני משבר רציני, ובחברה 20 אחוז מתחת לקו העוני, חייבים לבקש פתרונות אסטראטגיים אחרים למחלות של הבית השלישי, ואולי בידך אחד המפתחות.. עם זאת, הייתי מקדים ומשקיע ברעיון מקביל לתפוצות והוא ,,עליה לרגל,, כמו שנוהגים המוסלמים לפחות אחת בחיים וקבלת תואר חאג` יהודי.. אם ניתן לערוך בר מצוה וחופה בארץ כנורמה ליהודים שידם משגת לכך, הייתי רואה בזה חיזוק הקשר בצורה משמעותית ועד אז אני עסוק בפרויאקט שנקרא בתי ספר תאומים על משקל ערים התאומות שהקימו עם ערים רבות לצורך ושלא לצורך, רק תאומות עם קהילות יהודיות ובעיקר בתי הספר התיכוניים שבהן, לא התפנו עדין לחשב. דורין דותן, תחזקנה ידיך.
נכתב ע"י דורין דותן ב 7/2/2002
תודה לכם על הביקרת. כשהגשתי את הצעה זאת לפרסום כתבתי למערכת כי אני יכולה לסמוך על התורמים לליטרטורה לתת ביקרת חריפה והיא תתקבל בברכה והערכה.
נכתב ע"י שמואל ירושלמי. באר - שבע ב 24/6/2002
בתגובתי הקודמת, שגיתי פעמיים ברצף בכתיב מילת חיבור מסויימת. כתבתי אם,וצריך להיות: עם. בתודה! שמואל ירושלמי
נכתב ע"י אבי ברזני ב 23/6/2002
לא רק עולי רוסיה בשנות התשעים היו בעייתיים. יש לי לפחות הוכחה אחת שגם עולי רוסיה משנות השמונים היו בלתי נסבלים ואולי אפילו יותר.
נכתב ע"י שמואל ירושלמי. באר - שבע ב 23/6/2002
למרות, שהתחייבתי כבר, שלא להיכנס עוד, לוויכוחים פוליטיים, הפעם אגיב בכ"ז. מה שאת גברת דורין, הולכת להציע לנו, זה להפוך את מדינת - ישראל לאיזה מין חצר פרוצה, שכל אשר נפשו אווה בכך, ייכנס בה. לדעתי, אין שום הצדקה להפיכת - הארץ, לארץ - פליטים חסרי מולדת. הכל חייב להעשות באופן מחושב ומדוד שבעתיים. לא ייתכן, שכל יהודי שפתאום התרוקן ארנקו, ושאין לו שום קשר, לא לשוני ולא אידיאולוגי לישראל, יהפוך פתאום לאזרח ישראלי, רק כדי להבטיח לעצמו זכות - העלייה ביתר קלות; דרך אגב, זכות זו מובטחת מאז קום - המדינה, במסגרתו של חוק - השבות.כל אדם לדעתי, צריך להיות אזרח, במדינה בה הוא חי. לא ייתכן, שמנהל - חברה מארצות - הברית שרוצה ליהנות מהטבות מס ישראליות, יקבל אזרחות ישראלית רק משום היותו יהודי, תוך שהוא ממשיך להתגורר בארצו של דוד סם. הנה, יש דוגמה אם הרוסים, כשאם פירוק ברית - המועצות הם התחילו להגיע הנה בהמונים תוך כדי, שלא היו מוכנים להתמודדות עם קשיי - הקליטה. ואת אשר קיבלנו בעשור האחרון, לא צריך להצטייד במיקרוסקופ כדי לראות. וזה, במצב כשאין חוק אזרחות ישראלית כלל - יהודי. ועתה, בואו נתאר לעצמנו מה יקרה כשכל יהודי - רוסיה כולל מאפיונרים וראשי - עולם הפשע שמביניהם, יקבלו אזרחות ישראלית. אז אין לי ספק, שהארץ תהפוך תחת התנהגותם ההרסנית לאיזה מין חומת - חול מתפוררת באיטיות. לכן, אין אפילו לחשוב, על האפשרות של החלת - האזרחות הישראלית על יהודי - התפוצות, אלא להעניק אותה, רק לאדם שחי בארץ. ואם מישהו מפוקפק רוצה לעלות, אז לבודקו בשבע עיניים בטרם פותחים לפניו את שערי - המדינה. בברכה! שמואל ירושלמי - נציג העלייה של שנות ה - 80.
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 23/6/2002
בעיקרון - הרעיון חיובי, והוא אף הועלה פעם כהצעת חוק בכנסת, אך לא היה לו רוב. עם זאת, יש כאן בעייה עקרונית, מאחר שקיים חוק השבות המקנה לכל יהודי אזרחות באורח אוטומטי לאחר שעלה לארץ. אם תהיה ליהודים אזרחות גם מבלי לעלות - תהיה להם פחות מוטיבציה לעשות זאת.
