ב"ה

פדיון האדמה

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב - בראשית ג : י"ט

המילה אדמה, בלי נקוד, ככתוב בתורה, היא גם החומר המוצק בארץ עליו אנו דורכים ברגלינו וממנו אנו מקבלים את מזוננו וגם המילה אדמה – במובן של אהיה כמו, אראה כמו.

דעו כי התורה היא ראי מושלם של נשמותינו ונפשותינו. בלטינית קוראים לתורה, אותה רוב הגויים מגדירים "אמא", Terra, כי התורה אכן היא האדמה ממנה הכל נוצר.  ובדיוק אותה מידה, כל התופעות שאנו רואים בעולם, ובמיוחד הגויים, הם ההתגלמויות וההתגשמויות של מחשבותינו ורגשותינו וכוונותינו בעת לימוד תורה. הגויים נקראים גויים כי הם ההתגלמות של הִגּוּיִים של היהודים.

תורה = 611 = ראי הנשמה = כל עפר ראי

= את עצמי

אדמה = 50 = נ = מי = כל = מזג

= היה יהיה = דמו = לב חי = חשן אלי

= 1049 = 50 = שלשה האבות

= טמא = קבוץ קמץ = 2048 = 50 = עץ הדע

= תרבות ספר מלכים = ספר מלכים ארץ אהרן

= 3047 = 50 = פרדם הנולדים = פרדם המלכים

= פרדם היודעים = פרדם האדם ההוה עד
= אלף בית גמל דלת הא וו זין חית טית +

יוד כף למד מם נון סמך עין פא צדי +
קוף ריש שין שין תו = 11,039 = 50

= גלוי העתיק הקדוש

עפר = 350 = שמי = אדמה מכל דור

= כל בני רחל = צבור אליהו
= צבור כל בית ישראל יחד הויה

= 1349 = גלוי שמי שמים

המצב הנוכחי, בו רובנו שרויים, בו האדמה מגיבה באדישות מוסרית לכל יד הנוגעת בה ונותנת את פירותיה לכל דורש, אינו תקין ואינו הכרחי. הוא בוודאי אינו רצוי.

הקרקע עליו אנו העומדים [העומדים = המועדים = מהיום עד] הוא סך כל מעשינו. העולם נראה כמונו. העולם משקף את הפנימיות שלנו. אין טעם לנסות להכחיש אמת זאת ואין לברוח מפני אמת זאת. המציאות מדברת עבור עצמה.

קרקע = 470 = עת = כל מעשי

= מוליד רקיע = הוה רקיע עד

= סודי השכינה = יסוד השכינה
= ועד השכינה = השכינה לכל

מעשינו = 476 = כל מעשיו = מעשיו אדמה

= קרקעו = עתו = למות = אדמת אל

בפסוק בראשית ג : י"ט לא כתוב כי אנו צריכים למות כדי לחזור אל האדמה (אם כי החוזר כליל אל אדמת הקודש הוא במצב הנקרא נחת

[נחת = חי מת]) .  אנו לא צריכים למות, במובן הפרידה מגופינו, כדי להשתחרר מהמצב בו אנו אוכלים את לחם יומנו בזעת אפינו. כתוב רק כי אנו צריכים לחזור אל האדמה – הוי אומר: אנו צריכים לחזור להיות אדם הדומה מוסרית לאלהים ובמעשינו.

אנחנו, ישראל, המצות.

ישראל = 541 = המצות*

*בעברית נכונה המילה "מצוות" כתובה: מצות.

אם היינו עושים את המצוות כרצון הקדוש ברך הוא, העולם לא היה במצב העצוב בו הוא כעת. אין מנוס מאמת זאת. המציאות וטיב החומר ועכירות ואדישות האדמה מעידים כי אנו לא עושים כרצון ה'. אנו עושים הרבה פולחן ומעט מאד מצוות. עלינו לחזור לאדמה כדי לפדות את הארץ בה אבותינו ואמהותינו הקדושים יושבים.

עושים הרבה טקסים בישיבות וגורמים לאשליה כי עובדים ה' בשקדנות ואף בחומרה. אולם, האדמה טמאה. אז אין מנוס מהעובדה: עושים פעולות רבות, אכן, אבל לא עושים מצוות רבות. כי אם היינו עושים את המצוות באמת, ארץ ישראל הייתה ציון.

לעשות = 806 = ציון = משכילות

= אתה משכיל = ופדיון

ארץ = 1101 = 102 = אלהינו = אהלינו

= להויה אלהי = אהלי לכל בית ישראל יחד

= כל בית ישראל יחד אדמה הויה

ישראל =  541 = אמך = אהל שרה = אלה שרה

התורה היא אדמת הקודש, בה אבותינו ואמהותינו יושבים ובה מנוחתם. אין לנו שום מקום אחר בו אנו יכולים לנוח. לימודי התנ"ך הם עיבוד ותרבות האדמה והכנת מקום מנוחתנו הנצחי. עלינו לחזור הביתה. הבית שלנו הוא אהל שרה (אהל שרה = ישראל). אנו חייבים להתקשר עם הזמנים של אבותינו ואמהותינו כדי לבוא למנוחתנו הנצחית. התלמוד רק יקשר אותנו עם זמן הבית השני. אנו חייבים לחזור לדור של אברהם ושרה כדי לנוח. הבינו זאת!
עלינו לחזור אל אלהינו ואלהי אבותינו. זאת נעשה בלימוד התנ"ך ובעשיית המצוות נכונה. שום "חומרות" ומנהגים שאבותינו לא ידעו לא יבוא במקום עשיית המצוות נכונה.

בארץ = 1013 = 104 = צד"י לעד = דק

= אתם ארץ = 2102 = 104

= אבק העתיק הקדוש

ספרי = 350 = שמי = עפר

= אדמה מכל דור

עלינו הפסיק לרחף ב"ספירות" ולהתקרקע בעפר!

קודש = 410 = דרור = שמי השמים בארץ

= 2408 = 410 = העפר ספר האדם בארץ

אנחנו, ישראל, השמים והארץ ואם הארץ אינה משקפת את  שמי השמים תג לתג, אין לנו שום מנוס מהעובדה כי אנחנו לא עושים את המצוות כרצון ה' וכפי שאבותינו ואמהותינו עשו אותן. לכן, אנו שרויים במציאות שאנו יוצרים עד שובנו אל האדמה – דהיינו, להדמות לאלהינו.

פדיון = 800 = שרש = לרעך

= עצמם = מעצם = נשמתי

פדיון אדמה = 850 = תולדתי

= כל נשמתי = עפרך

פדיון האדמה = 850 = עפר שרה

= שמי שרה = שרה אדמה מכל דור