בס"ד.

חומר לעיון דחוף ביותר

כל אי-צדק כלפי אדם מתאפשר ממצב החומר ויחסנו אליו באותה שעה. החומר הוא כה אדיש עד כדי אפשרות לכל אדם לגעת בו, יהיו כוונותיו אשר יהיו – במידה רבה כמו אנשים חסרי תחושת ערך עצמי.

אנו מקבלים זאת מראש כי 'ככה זה'. מצפים אנו בבטחון שהחומר יניח להשתמש בו לכל אחד ואחד ובכל דרך קיימת; דבר זה מאפשר, ואפילו מעודד, כל אי-צדק וכל התאכזרות. אולם, לא כך הדברים חייבים או אמורים להתנהל. התורה (שנשתבשה בפי הלטינים ל-'טרה' [terra] והגויים מבינים זאת כ-'אמא אדמה', ובצדק, כי ההיגויים בתורה מיצרים את הגויים, הרי: הַגּוֹיִים = הִגּוּיִים) היא העולם הגשמי, ותכלית השיעורים הנמסרים ממנה הנה רכישת היכולת לברוא עולם גשמי מושלם.

אחת מהסיבות לקיומו של מצב זה היא העדר הזדהות מספקת עם החומר מצידנו. הדגשת הרוחניות גרמה לנתק חמוּר בינינו לבין החומר. לכך אני מתכוונת בכתיבתי לאחרונה, בה דנתי בצורך לנטוש את החשיבה המופשטת ולהגיע לחשיבה הנגדרת ברשימותיי כ-'חשיבת מצב מוצק'.

אנו, יהודים הלומדים תורה בעברית, בוראים את עולם התופעות. עולם התופעות יוטבע בחותם הלימודים ויהיה השתקפות שלהם. אם זה לימוד תיאורטי, נברא עולם המתואר בחוסר ממשות. אם נחשוב כי האישים המתוארים בתורה הם דמויות היסטוריות, בלתי זמינות בהווה, אזי נברא עולם בעל 'עבר' בלתי נגיש. אם מניחים כי גאולתנו תתרחש ב-'עתיד' כלשהו ונתאר עתיד זה כמושג מופשט, אזי נברא עולם המכיל עתיד סמוי אין-חקר וננציח את הציפיה למשיח – כלומר, אנו בוראים מציאות בה המשיח לעולם לא יבוא ונהיה לנצח בהמתנה לבואו, במושג מופשט כלשהו הנקרא 'עתיד'.

החומר הוא אדיש מסיבה נוספת. בעבר (המופשט) מתו אנשים רבים בלי להשלים את הגשמתם העצמית בדיוק מפני שהחזיקו ברעיונות מופשטים, שגויים ומוזרים במקום לראות את המציאות כהווה מושלם ומתמשך, ולשלוח מסר זה אל היקום כדי שגם הוא יציג את עצמו כך. גופותיהם שנרקבו בעפר במותם הפכו לאדמה אדישה ו"מתה" כי הם לא ידעו מהו מות קדושים בעת מותם. כפי שהם הפכו למצב ללא הכרה, כך עפר גופותיהם הפך להיות אדיש כמותם. התוצאה המקובצת של אותם רעיונות,  מוזרים ובהכרח בלתי מציאותיים, היא הבריאה של אדמה המגיבה בדומה על ציפיות כאלה.

אנשים מתייחסים איש לרעהו כמו אל תבן. האם הצהרה זאת עוררה אותך להגן על כבוד הארץ כמו על כבוד האדם? כך ראוי להיות. מנין לנו החוצפה להתייחס לתבן כמו אל תבן דומם?

אם שולחים אנו אל החומר מסר קיבוצי, לפיו אין חשיבות לרמתו המוסרית כי הוא "רק" תבן, אזי ממשיכים אנו לגור בעולמנו העכשוי; מסר כזה לבריאה הוא שורש כל הבעיות, אבי כל אי-צדק. אדם המבין כי החומר הוא התשובה לציפיותינו מהתהוותו כתוצאה מלימוד התורה, יזכה לתגובה אחרת  מן הטבע. החומר יתחיל להימשך נמרצוֹת אל אדם זה ויגיב עליו בלהיטות רבה ביותר. אנו עדים לשינויים מעמיקים בדרך הארגון של החומר סביבנו. עוד עדים אנו לשינויי התנהגות בעולם החי. הכי חשוב, כעת מבינים אנו היטב: "ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמַי ובשר מבשרי – לזאת יִקָרא אשה כי מאיש לֻקחה-זאת," [בראשית, ב: כג].

זאת הפעם, נעשה את הבריאה כהלכה – והבריאה קיימת, מושלמת לנצח.