ב"ה
שנת שמטה - שחרור משעבוד לחומר
שנת השמטה, כמו שבת, החגים וכמובן היובלות, באה ללמדנו כי אנו יכולים להשתחרר מהאשליה כי אנו צריכים לאלץ את האדמה, ואת כל חומרי העולם הגשמי, להפיק מהם את צרכינו. האשליה כי אנו צריכים לאלץ את החומר משעבדת אותנו אליו.
אם שמרנו את שנת השמטה, באהבה כנה לבריות ותוך הרצון האמתי לשחרר את כל עובדי החומר, כולל את עצמנו, מעבדות נוראית זאת, וודאי עד עתה, לקראת סוף שנת השמטה, כבר שמנו לב כי יש שיפור ניסי ביחסי הגומלין בינינו לבין החומר. החומר יותר אובק אותנו, ולפחות לופת אותנו. החומר יותר מלטף אותנו כאבק קל ופחות מכביד עלינו כרגבים.
היינו אמורים ללמוד יותר במשך שנת השמטה ולעבוד פחות. ואם עשינו כן, תוך כדי רצון עז ומתמיד להיטיב לכל הבריאה ולרומם אותה, אזי אנו מוכנים לקבל על עצמנו את המצווה הכי קשה של שנות השמטה – שחרור מעבדות החובות. כל המצוות שעשינו עד כה הכרוכות בשמיטת האדמה היו כדי להכין אותנו, בגשמיות כמו ברוחניות, להיות מוכנים לקבל על עצמנו את מצוות שחרור עבדי החובות מעבדותם.
כל החובות הכספיים בעולם הזה הם ביטוים של חובות מוסריים המוטלים על נשמותינו. אם אנו מוכנים לסלוח לכל מי שפגע בנו בעבר, ואף לעצמנו עבור החטאים שלנו, תוך רצון לפצות את נפגעינו, נראה כי בדיוק כמו שראינו במשך כל שנת השמטה שאפשר לאכול בשפע בלי לאלץ את האדמה, גם אנו איננו צריכים לאלץ את בעלי החובות לשלם את החובות כדי להתפרנס בשפע.
אם נסלח לכל החייב לנו, בין במוסר, בין בכסף, נראה כי גם חובותינו נסלחו ונצא, כלנו יחד, לחירות.
ואם נעשה כן, נראה כי נהיינו בעלים על החומר, תחת עובדי החומר.
בעל חמר = 350 = עפר = שמי
ועל אחד כזה כתוב: כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
שנת שמטה - שחרור משעבוד לחומר
שנת השמטה, כמו שבת, החגים וכמובן היובלות, באה ללמדנו כי אנו יכולים להשתחרר מהאשליה כי אנו צריכים לאלץ את האדמה, ואת כל חומרי העולם הגשמי, להפיק מהם את צרכינו. האשליה כי אנו צריכים לאלץ את החומר משעבדת אותנו אליו.
אם שמרנו את שנת השמטה, באהבה כנה לבריות ותוך הרצון האמתי לשחרר את כל עובדי החומר, כולל את עצמנו, מעבדות נוראית זאת, וודאי עד עתה, לקראת סוף שנת השמטה, כבר שמנו לב כי יש שיפור ניסי ביחסי הגומלין בינינו לבין החומר. החומר יותר אובק אותנו, ולפחות לופת אותנו. החומר יותר מלטף אותנו כאבק קל ופחות מכביד עלינו כרגבים.
היינו אמורים ללמוד יותר במשך שנת השמטה ולעבוד פחות. ואם עשינו כן, תוך כדי רצון עז ומתמיד להיטיב לכל הבריאה ולרומם אותה, אזי אנו מוכנים לקבל על עצמנו את המצווה הכי קשה של שנות השמטה – שחרור מעבדות החובות. כל המצוות שעשינו עד כה הכרוכות בשמיטת האדמה היו כדי להכין אותנו, בגשמיות כמו ברוחניות, להיות מוכנים לקבל על עצמנו את מצוות שחרור עבדי החובות מעבדותם.
כל החובות הכספיים בעולם הזה הם ביטוים של חובות מוסריים המוטלים על נשמותינו. אם אנו מוכנים לסלוח לכל מי שפגע בנו בעבר, ואף לעצמנו עבור החטאים שלנו, תוך רצון לפצות את נפגעינו, נראה כי בדיוק כמו שראינו במשך כל שנת השמטה שאפשר לאכול בשפע בלי לאלץ את האדמה, גם אנו איננו צריכים לאלץ את בעלי החובות לשלם את החובות כדי להתפרנס בשפע.
אם נסלח לכל החייב לנו, בין במוסר, בין בכסף, נראה כי גם חובותינו נסלחו ונצא, כלנו יחד, לחירות.
ואם נעשה כן, נראה כי נהיינו בעלים על החומר, תחת עובדי החומר.
בעל חמר = 350 = עפר = שמי
ועל אחד כזה כתוב: כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
-
תהלים, צ"א : י"ד
וזה הסוד בידיעת שם השם.
וזה הסוד בידיעת שם השם.
