ב"ה

חֹמר, קל וחֹמר

אחרי שדברנו על אנרגיה [את המאמר  "הכל אנרגיה – ובכן מהי אנרגיה?" תוכלו למצוא בהמשך הבלוג], והבהרנו כי 'אנרגיה איננה אלא פעילות שתופית' וכי טבעה של האנרגיה המיוצרת תלוי בכוונות בהן מופעל המאמץ המשותף, נדון עתה בשאלה – מהו חֹמר?

הצרוף העברי ח-מ-ר סובל פירושים רבים: מן החָמֹר של המשיח, דרך חֶמֶר-יין חֲמַרְמָר-מֵעַיִם ועד חֻמְרוֹת בהנהגה ועוד. מורים, מחלות פנימיות, מחמירים... באמת, רשימה נכבדת! רואים אנו כי החֹמר הוא, מטבעו, בסיס הולם להשחתה.

אולם – הבה נבחן שני צרופים נוספים של אותן אותיות, חמ"ר: ר-ח-מ, העוסק ברחמנות ובבעלוֹת רֶחֶם; מ-ח-ר, הנשקף אל העתיד. כמו כן חשוב להציג את השוויון חמר = 248 = במראה – חֹמר הוא דמות-מראה של נשמותינו.

תקוותנו היחידה לחיות בעולם החֹמר תלויה בעידוּן החֹמר ע"י הגבָּרת חמלה ככל שיעלה בידנו. תכלית הבריאה איננה להגיע ל-'רוחניות'. כל הבעיה בבריאה שלנו היא הקושי בתרגום האינסוף הנשגב אל החומרי. תכלית הבריאה היא עידון החֹמר ועשייתו לסביבה נאותה, או לכלי מתאים כלשון הקבלה, עבור הנולד מתוך רחם הרחמים. ההתמקדות ב-'רוחניות' היא תבוסת תכלית הבריאה. האל שואף להיות ממשי. אומר זאת שוב: האל שואף להיות ממשי. האל מאליו הוא נשגב מעבר להבנה בלי גבול. לכן, אין לנו כל צורך להתעסק ברוחניות יתרה. אין צורך להפעיל כֹח אדם בענין הרוחני; האל כבר כך מאליו. הבעיה שלנו היא הנסיון לבטא את האינסופיות בחֹמר – לשקף את פניו של הקב"ה בחֹמר.

פעולות חברתיות ומדיניות הן חשובות, בהיותן נהוגות ע"י רחמים; אך כל עוד לא הגענו לעידון החֹמר עצמו, יחבלו במאמצינו כל פעם החיים הירודים והמושחתים השורצים ברמות הנמוכות של החֹמר. ראינו זאת עתה בהשתלטותו של האפיפיור על מסע הבחירות של ברני סנדרס. בלשון פשוטה: הרמה הנוכחית של החֹמר, כפי מציאותו, מצדיקה את קיומם של יצורים כמו אלה הרוחשים סביב הוותיקן וכל משרתיו למיניהם. כאשר נשתחרר מהם, יהיה עלינו לברוא עולם גשמי-תופעתי – סביבה שלא תקדם בברכה טורפים וִירוּדֵי-חיים.

כפי שנאמר בקבוצות '12 הצעדים': "אמצעים של מחצית הדרך הם לשוא."

בתורה [תורה היא הביטוי הנכון של הנקרא בפי הגויים 'טֶרה'] כתוב: "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאֹדך," [דברים, ו ה]. נוסחה זאת נכונה גם אם תאהב כל יצור הנמצא בתוך גוף – בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאדך ומשאַבֵּיךָ. כי אם אוהב אתה את נבראי הקב"ה בכל הווייתך, אתה גם אוהב את הקב"ה בכל הווייתך, אם זה במודעוּת ואם זה בלעדיה. אהבת בריאתו של האל היא אהבת בנו בכורו של הקב"ה, כי הבריאה היא הבכור של ה' יתברך.

חשוב כי נתמסר לזה עד תום. עלינו לאהוב עד כְּלות את כל הבריאה, כולל החֹמר הנראה לנו דומם בינתיים ואפילו אם אנו לא יודעים כי החֹמר מרגיש אהבה, מגיב בהתאם ומשקף כמראה את האהבה [או העדר האהבה]. עלינו לעבוד בהתמדה על הגדלת יכולתנו לחוש חמלה ולפעול באהבה ובחמלה – גם כלפי העולם ה"דומם" הנראה לנו, בינתיים, כחסר הכרה.

מדוע? – כי גופינו מורכבים מחֹמר. אנו חיים ב-"פראקטאל" – כל דבר כלול בכל דבר. גופינו הנם, למעשה, כלל הבריאה וכלל הבריאה היא גופינו. לכן נראית לנו הערפילית בצורות כה מוּכרות. לכשנטהר את חֹמר גופינו בהגבָּרת יכולתנו לאהוב ולגלם חמלה (נעשה זאת בעדינות, צעד צעד, ביודענו כי הגוף יגלה התנגדות), נטהר אז, למעשה, גם את כל החֹמר בכלל הבריאה.

חמר = 248 = רחמ = יהי חמלה ממני = יהי פני חמלה

כך עושים אנו את העולם בר-דיור ומזמין לענווים ועדיני נפש, לרמות חיים גבוהות יותר ולצורות שילוב גבוהות יותר – ודוחה לרשעים, לגסי הרוח ולרמות החיים הנמוכות יותר מכל סוג.

הבה נקח בחריצות על עצמנו לעדן את גופינו ולהגביר בלי הרף את כושרנו לאהוב ולחוש חמלה ואת יכולתנו לפעול באהבה ובחמלה כדי שנוכל לעַדֵּן בלי חשׂך את העולם התופעתי וכדי שהמחר שלנו יהיה עדין ושלו, שמח ובטוח, רב-שפע וזוהר.