ב"ה

הלכה למעשה היא הלב והנשמה של תורה  

הלב והנשמה של תורה היא הלכה למעשה – לא מיסטיקה ולא "רוחניות". לומד הקבלה נכונה יגיע להבנה עמוקה של הלכה למעשה, לא לריחוף ב"ספירות".

הלכה = 60 = הכלה = כלי = לכי

= עולם שמחה = 1059

= 60 = עולם גשמי

ההלכה = 65 = א-דני = הלל = היכל

הלכה למעשה = 505 = שרה

= החקים העליונים = 1504 = 505

פסק = 240 = לחבר

= פני המלכה = על פני

= עיני המלכה = על עיני

= על הקהל = הקלה על

= ממני המלכה = הקהל כסא חוה

= כסא הוגה הקהל = הסמיכה על

לפסק = 270 = רע = כרמי

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְה‍ֹוָה

פוסק = 246 = מור = מדבר = מראה

א-להים = 646 = פוסקת 

= מדברת = לדורות

= אלה האדם = אלה עמך

עלינו לפסוק הלכה ברחמים  עליונים וגם בשכל העליון. אין שום התנגשות בין הרחמים והשכל, והחושב כי הוא צריך להיות נטול רגשות כדי לראות את ההלכה שכלית מעיד בכך כי הוא אינו בשל ומוכן להיות פוסק. כמו זוג מושלם המשלימים את התכונות זה לזו ומפנימים את התכונות של זה וזו, גם השכל והרחמים משלימים זה את זה. הלהט של הרגש והקור של השכל חייבים להיות באיזון כדי להבין את הנקרא לעומק ולפסוק נכונה.

הגימטריות אינן "פרפראות". הבנת הנקרא בעברית בלתי אפשרית בלי בקיאות בגימטריות. כמו כן, עלינו לדעת את הגימטריות כדי להבין את טעם פרושי המצות. למשל: מהמילה מקוה, אנחנו יכולים להבין מדוע צריך ארבעים סאה של מים להיות מקוה כשר. האות מ' במילה מקוה היא 40. האות ק' היא מ + ס. האות ו' היא א + ה. כך, המילה מקוה אומרת לנו ארבעים סאה.

תמיד עלינו לפרש את ההלכה ברחמים – אם לחֻמרה או לקולה. אם נפסוק לחֻמרה, עלינו להקפיד על טובת העם וכבודו לחֻמרה. אחרת, עלינו לפסוק לקולה. איך אנחנו יודעים כי ה' יתברך מעדיף שנקל אם לא מדובר בשמירה על חלשים?

הרי כתוב: וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ – בראשית א: ב

פוסק להקל = 411 = תהו = אתי

= אלישע = פוסק לקהל = מדבר לקהל

בראשית = 913 = זאת הלכה למעשה

= אהבת שרה = שם אחד = שם אהבה

בראשית העולם ה' יתברך אומר לנו להקל על הקהל. בפתיחת התורה, ה' יתברך אומר לנו לפסֹק הלכה לקולה. עלינו להחמיר אך ורק בשמירת בטחון וכבוד האדם וטובו. לכן, עלינו לשמור את מצות שמיטת חובות לחֻמרה, ולא לקולה, בוודאי לא להמציא תירוצים איך לא לבטל חובות בסוף שנות שמטה.

פוסק ברחמים = 1106 = 107 = הארץ

כל פוסק ברחמים = 1156 = 157

= ירושלים = קנז = נקבה

= כל הארץ

כל פוסק הלכה ברחמים  = 1216 = 217

= רזי = הזהר = דבורה

= דבר העתיקה הקדושה

= ראה העתיקה הקדושה

במדבר = 248 = חמר = מחר

= רמ"ח = הגמר = רזיאל

= אל כל פוסק הלכה ברחמים

= 1247 = אזמר = וקו לקו

= וכלנו לכלנו = לבי שמחת האמהות

= יוכבד שמחת האמהות

עלינו לדעת ותמיד לזכור כי על פי הפסוקים שלנו דרך חיינו סלולה לפנינו. ההלכה היא הדרך בה אנו הולכים. על פי הפסוקים שלנו, כך יהיה המחר שלנו. לכן, כדאי לפסוק ברחמים רבים. על פי הרחמים שלנו גם טיב החֳמרים הנמצאים בעולם. לכן, כדאי לנו לפס‍ֹק ברחמים רבים ולקולה – כדי שהח‍ֹמר יהיה קל עלינו וכל מחר שלנו יהיה מלא רחמים רבים.