ב"ה
סימן מובהק מיהו הערב
רב:
הם מדברים על הפרדת
ישראל ויהודה
אין להפריד בין ישראל ויהודה.
האות ל = 30 = יהודה =
דוד הוה.
זאת אומרת:
ישראל = 541 = ראשי יהודה
מלאך = 571 = סוד אשר = סובב ראש
= נהיה ראש = ישראל יהודה = יהודה ישראל
כל המדברים על יהודה כנגד ישראל מדבר מהיצר הרע וזורע שינאת חינם.
ישראל = 541 = ראשי יהודה
מלאך = 571 = סוד אשר = סובב ראש
= נהיה ראש = ישראל יהודה = יהודה ישראל
כל המדברים על יהודה כנגד ישראל מדבר מהיצר הרע וזורע שינאת חינם.
כל המדברים על יהודה
וישראל בנפרד אוהבים כח, אך לא אוהבים אהבה ולא יודעים כי כל הכח של דוד הוא אך
ורק אהבה וכל כחותיו נובעים מאחדות כל עם ישראל. הם לא יודעים כי רצון ה' יתברך
הוא שכל יהודי יהיה ראש יהודה, מלך בפני עצמו, וכל יהודיה תהיה מלכה בפני עצמה.
במלכות דוד כל יהודי מלך וכל יהודיה מלכה.
הם באים מהיצר הרע והתאבה לכח גס וטמא. הם צמאי דם. הם מבקשים לשלוט על העם ולא להוציא אותנו לדרור שבקדושה.
הם באים מהיצר הרע והתאבה לכח גס וטמא. הם צמאי דם. הם מבקשים לשלוט על העם ולא להוציא אותנו לדרור שבקדושה.
הימים של הפרדת ישראל ויהודה הם לא בעבר. הם לא סתם חלפו ונעלמו.
ההפרדה היא-היא הגלות. אנחנו עדין בהוה ההוא [ההוא = הזה] ואנו עדין סובלים מההפרדה של ישראל ויהודה. כל
הגאלה היא אחוד ישראל ויהודה!
הם הערב רב והכי גרועים ביניהם מתחפשים כדוגלים בתורה.
הם הערב רב והכי גרועים ביניהם מתחפשים כדוגלים בתורה.
כדבר ה' בפי הנביא
יחזקאל: ל"ז
ט"ו וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. טז וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. יז וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ. יח וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ. יט דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי. כ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ--לְעֵינֵיהֶם.
ט"ו וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. טז וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. יז וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ. יח וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ. יט דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי. כ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ--לְעֵינֵיהֶם.