אפלטון, שייקספיר, הנשיא מדיסון וגרינג
מסבירים למה ומדוע
ממשלות ישראל ואיראן
מצחצחות חרבות זו מול זו
"הרודן תמיד בוחש בקלחת איזו מלחמה, כדי שהעם
ידרשו להם מנהיג." – אפלטון
"תהא זאת דרכך במלכות להעסיק את בעלי
פעילות-מוח יתירה במריבות עם נוכרים." – וויליאם שייקספיר, המלך ליר
"בעת מלחמה למעשה, נתון לשקול דעתו של ראש הרשות
המבצעת כוח רב. לחשש קבוע מפני מלחמה יש נטייה דומה להגדיל את הראש יחסית לגוף. הצבת
כוח צבאי בעל מפקדה מוגדלת לא תשמור על החירות לאורך זמן. האמצעים להתגוננות מפני סכנה
חיצונית לא יתישבו עם החירות לעורך זמן. כלל נקוט בידי הרומאים היה חרחור
מלחמה כאשר חששו ממרידה. בכל רחבי אירופה, הצבאות שהוחזקו שם, כביכול לצורכי בטחון,
שעבדו את בני העמים."
– הנשיא ג'יימס מדיסון
"מכל אויביה של חירות הצבור יש, כנראה, לחשוש
ביותר מפני המלחמה, כי היא כוללת את הזרעים של כל האחרים ומפתחת אותם. מלחמה היא
הורתם של הצבאות; מכאן לחובות ומיסים; וצבאות, חובות ומיסים הם המכשירים הידועים להבאת
הרוב תחת ממשלתם של מעטים. במלחמה מורחבות גם סמכויותיו של ראש הרשות המבצעת;
השפעתה מנטרלת פקידים ונכבדים ומכפילה משכורות; וכל האמצעים לפיתוי השכל מוספים על
אלה המדכאים את כוחות העם... [יש גם] אי-שיויון בשלל ובהזדמנויות למעשי מרמה
הקשורים למצב המלחמה וגם... השחתת המידות והמוסר... אין עם שיוכל לשמר את חירותו
תוך כדי מלחמה מתמשכת..."
– הנשיא ג'יימס מדיסון, האויב הנורא ביותר של החירות, אוגוסט
1793
"אני מאמין כי יש יותר מצבים של פגיעה בחירות העם
ע"י פלישה הדרגתית ושקטה של בעלי שררה מאשר בעושק אלים ופתאומי..." –
הנשיא ג'יימס מדיסון בנאום בועידת וירג'יניה (16 ביוני, 1788)
"האנשים, כמובן, אינם רוצים במלחמה. אבל בסופו של
דבר המנהיגים מכתיבים את מדיניות המדינה ותמיד קל מאד לגרור את העם – בין אם במשטר
דמוקרטי או פשיסטי, בהנהגת בית נבחרים או ברודנות קומוניסטית. העם משמיע קול או
לא, אך תמיד הוא ימלא את מצוות המנהיגים. זה קל: כל שעליך לעשות הוא להודיע להם כי
הם מותקפים, להוקיע את רודפי השלום כבוגדים במולדת וחושפים את המדינה לסכנה רבה
יותר." – הרמן גרינג במשפטי נירנברג
