ב"ה

ראי הסליחה

סובל = 98 = סלח

סולח = 104 = דק = קד = האל העליון מדבר

= 1103 = 104 = לב כנסת ישראל  = חסד לב

= השוכן חסד = לעד = בארץ

בעולם זה נסבול ו/או נראה סבל, אי-צדק ופגעים כה נוראים שאין בכלל הכלים בעולם זה להפוך או לרפא או לתקן את הדברים. זה חל על כל אחד מאתנו.

סליחה מרחיבה את המו‍ֹדעוּת שלנו כך שנוכל לברוא עולם יותר עִלאי בו הדברים נתנים לתקון או אף לביטול.

אולם, עלינו לדעת כי אנחנו כאן, בעולם מלא סבל, דווקא כי לא יכולנו לדמין לעצמנו דרך להתעלות מוסרית ולהרחיב את המודעות בלי לסבול. במחשבה זאת מתגלה מידה של אכזריות. אז, אנחנו גם צריכים לסלוח לעצמנו כי לא ידענו דרך להתעלות בעדינות וברכוּת. עלינו לדעת כי הסבל שסבלנו ושראינו קים בדמיוננו. אנחנו משקפים את האכזריות בנו על הבריאה. אנחנו הזמנו נסיונות אלה כי חשבנו שרק דרך נסיונות קשים נוכל להתעלות ולהתקרב אל ה' יתברך.

לכן כתוב: וַיֹּאמֶר יְה‍ֹוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ – במדבר י"ד : כ

ה' סולח לנו לא מפני שהסליחה היא ערך עליון. סליחה אינה ערך עליון כי אם היא היתה ערך עליון, אז פגיעות היו הכרחיות בכל העולמות, חס ושלום. ה' סולח לנו כשאנחנו עדין ברמות המודעות בהן אנחנו משוכנעים כי אנחנו צריכים מצבים כואבים כדי ללמוד לסלוח.

לכן, הבה נסלח לכול אדם שפגע בנו – ועלינו לדעת כי כל אדם שאנו פוגשים הוא פן שלנו – ונסלח לעצמנו על שמשכנו כאבים אל עצמנו כי לא ידענו יותר טוב. בכך, נְיַצר עולם בו אין פגיעות ואין צורך לסליחה, בו נשמע את קול הא-ל העליון מדבר אלינו באופן ברור ונפרש את התורה נכונה. הבה נגיע לרמת המו‍ֹדעוּת והקדושה בה אנחנו שוכנים בחסד לעד כי זאת התנחלות בארץ ישראל ממש.