ב"ה

הצורך המוחלט באמירת האמת אודות הפרוש

הרבני השגוי של היהדות

בדבּרי על השטויות והשגיאות וגם, אכן, הסכנה ביהדות הרבנית, אינני עושה זאת ממקום של שנאה בלבי. אלה דברַי כְּאֵם, כְּאחות, כְּבת; במודעוּת עמוקה ומתמשכת ליחוסם של הרבנים כבניהם של אבותינו ואמהותינו הקדושים ולִזכוּתם של אבות ואמהות העומדת להם בכל עת. ברור לי כי אם טעות בידי, הריני מחשידה את עצמי בהצגה מעוּוֶתֶת של נשמות עדינות וטהורות. ידוע לי כי רוב הרבנים הוכנסו לפולחן העבודה הזרה הבבלית כילדים; עליהם ועל תלמידיהם חל הכלל תינוק שנִשבּה לגבי יהודי הנאלץ לחטוא.

עם זאת לא אחשה, כי אני מודעת עמוקות גם לסבל שהביאו הרבנים על היהודים ועל הגויים גם יחד – וזאת יש להפסיק.

לא אבקש, ח"ו, כי יוטל עונש על הרבנים; אולם עליהם להכיר בשגיאתם כדי להביא תקון לעולם.

די אם יודו במשגה שלהם, יקבלו על עצמם לחדול מכך ויַפנו תפילתם אל ה' שינחה אותם בְּדרך התורה האמתית. שנוי גדול ועז יהיה זה מבחינת הרבנים; חוָיַת הקושי לבדה תעמוד לזכותם. ההתגברות על כאב ההכחשה העצמית תהיה ראשית טִהורם. אמנם, התשובה (הנכונה) מתקנת את העולם: הווה / עתיד / וגם עבר – כפי שלִמדו הרבנים עצמם. כל שעליהם לעשות הוא חזרה אל ה' בלב טהור, ותקון הנזק שגרמו לו יֵצא לדרך. אכן, יהיה עליהם לערוך שפורים; אך לא יהיו אלה עונשים – כי אם רק השתדלויות מצדם.

תקנת פרוזבול היא השורש להתרוששות עולמית כוללת. על הרבנים להתגבר על פנייתם אל השׂררה ועל חששם מפני הפיכה גמורה של החלטה מוטעית בעליל, ולשוב לשמירת דיני השמיטה והיובל ככתוב בתורת משה. כמו כן יש לבטל את הרשאת הריבית שנִתנה לבנקים. לשום רב לא הותר להרשות זאת. המתעקשים לשמֵר את הפרוזבול נושאים באחריות למותם ולסבלם של עניים רבים ברחבי העולם כולו – יהודים וגויים כאחד. עליכם להודות בכך ולבקש תקון. אין צורך בענישה; כשתבינו עד איזה עומק נפגעה האנושות, תסבלו די מהצער ומהחרטה. אין להוסיף על זה.

צביון העולם, מלכתחילה ובדיעבד, איננו הולם לַתאור הרבני שלו. אין בנות ישראל מתאימות לַתאור הרבני. אין הגויים מתאימים לַתאור הרבני. רק הרבנים מתאימים לתאור העולם שלהם. הם הקרינו את תודעתם אל העולם. אנשים, חיות וגם חומר דומם, משַקפִים את מחשבותינו, רגשותינו ו-"ציפיותינו" בחזרה אלינו. אם הרבנים מצפים מהגוי ומהיהודיה להיות טמאים מעצם טיבם, הם יקיימו מצב זה כנבואה המגשימה את עצמה.

אדם המצפה לפגוש גויים אלימים, רְווּיֵי-שנאה, בכל מקום – יפגוש רק אותם. אם הוא משוכנע כי אין הנשים טהורות והן מפיצות טומאה, מנוּעוֹת משִקוּל-דעת צלול, עצלניות ושחצניות עד כדי הנאה מְרַבּית ממראות ותכשיטים – כך נתגלֶה לעיניו. למעשה, האמת הפשוטה בענין הראי והאשה היא: נשים משַקפות בחזרה אל גברים את אשר הגברים מצפים מאתנו.

אין בכל היקום כּ‍ֹח יצירתי גדול מהשכל והלב של אשה, ביחוד אשה יהודיה. גזלתם מאתנו את האושר. גרמתם לנו לשנוא את גופינו ולחשוב כי אנו חלשות. לִמדתם אותנו לא לבטוח בשכלנו או ברגשותינו. גרוע מכל, אִלצתם אותנו להעמיד פנים של מאושרות. כתוצאה מכך חיים אנו בעולם ספוג ביגון עמוק; מעט האושר המצוי עוד בעולם הוא מזויף ומעושה. הרבנים הורידו את מדרגת הנשים, ובעולם כולו הנשים נחותות דרגה: נאנסות, מושחתות-גוף, משועְבָּדות ומשוללות כבוד.

למעשה, הגויים אינם אלימים וצמאי דם. אין הם שונאים אותנו כי אנו כה קדושים, והם כה שפלים עד כדי עִווּתָם מקנאה. אולם היהודים המאמינים לרבנים מפיצים בעולם את למודם כאשר הורו הרבנים, וכך קולטים הגויים מן היהודים את הכוָנות והמעשים המצופים מהם ואת הרמזים התת-הכרתיים ומשַקְּפִים אותם בחזרה.

הרבנים, אחרי ככלות הכל, אחראיים לכל סבל העם היהודי בידי הגויים – כי הם לִמדו אותנו לשנוא את הגויים ולפחד מהם, לצפות מהם לנטיות רצחניות. בכך התרנו להם להיות כאלה. חִזקנו בהם את הרצון להזיק והגברנו את הנזק בפועל – בצפיותינו מהם ובמסרים הסמויים ששִגרנו אליהם.  צייַתנו לרבנים ובגלל זה אנו נתונים למעשי זוָעה.

הגויים נולדו מנשמות היהודים לומדי התורה. כוָנותינו, רגשותינו ומחשבותינו בזמן למוד התורה קובעות את צורות הגויים, תכונותיהם וחיוניותם. הבה נאהב אותם ונברכם בכל תנועת-נפש קדושה, בכל כוָנה יפה של הלב, בכל עִלּוי יצירתי של השכל ובבריאות וחוסן של צורת הגוף!

אני מוּדַעַת לכ‍ֹבֶד חטאי הרבנים – כה רבים ועצומים, עד כי הם חוששים להודות בלבם ובפני העולם על מעשיהם באמת. לכן אומַר: הריני מוחלת לכם. אך עליכם להודות בשגיאותיכם בלבכם, בפני ה', בפני עם ישראל ובפני הגויים ולקבל עליכם תִקון מלא של דרכיכם.

בעשותכם זאת, לא רק יָשוּב העם היהודי כאיש אחד אל ה'; לא רק יתעלו הגויים לצורתם המושלמת – אף הח‍ֹמר הדומם ישתחרר ולא יהיה עוד בסיס לחטאים.

דעו: אף כי אין אני בוררת במלים ולא אכחיש את ע‍ֹמק חטאֵי הרבנים וחֻמרתם, דברַי באים מתוך אהבתי אליכם; כידוע, אין נבצר מהקב"ה לתקן כל קלקול – ביחוד   שכל ולב פגומים ושבורים של יהודי, כאשר היהודי חוזר אל ה' בתשובה מלאה ואמתית ומתחרט על הסבל שהוא גרם.