Saturday, February 06, 2016

ב"ה

ההבדל בין החשיבה התלמודית והנבואית

מחשבה אינה הגדרה של המציאות. היא עצה. כל מחשבה וצורת חשיבה - - עצה בשדה הבריאה. אם העצה מתקבלת ע"י אחרים, היא הופכת להיות צווי ואז המציאות מוגדרת לפי אותה חשיבה.

למציאות אין טעם או טיב – מלבד הפוריות. הבריאה שדה פורה. היא מגיבה לעצות שהיא מקבלת ומצייתת. כששותלים בה עצים (דהיינו עצות) היא נותנת להם את התנאים המרביים לגדול, ואף להתרבות. המציאות אינה שופטת את המצווה עליה; היא תהיה שפחה או מלכה לפי הצווי.

כאשר המוני יהודים לומדים תלמוד מתוך הנחה שעלולים לצוץ מצבים בלתי צפויים, משום מה, ועליהם לדעת מה החוקים באותם מקרים, הם נותנים צווי למציאות להיות בלתי צפויה ולהיות מקום בו כל מיני דברים עלולים לקרות. המציאות אינה כך מאליה. היא ניטרלית. היא מגיבה לצוויים שהיא מקבלת מהיהודים ומצייתת. אם תלמידים חושבים כי הבריאה אינה צפויה, אזי היא אינה צפויה – כפועל יוצא של חשיבתם.

כשיהודים בהמוניהם יושבים ודנים על כל מיני שטויות כגון: האם פיל יכול להיות דופן כשר לסוכה? או האם אדם שנפל בעת המשגל מגג על אשה שאינה אשתו בועל אותה? - הם נותנים צוויים למציאות להיות מקום בו כל מיני דברים מוזרים ולא נעימים יכולים לקרות. הם פתחו פה לשטן.

כאשר יהודים יושבים וחושבים באופן ספקולטיבי הם נותנים צוויים לבריאה להיות דמיונית ומופשטת. הספקולטיביות אינה קיימת מאליה ומראש. אבל אם המציאות מקבלת צווי להיות בלתי מציאותית, גם לצווי זה היא תציית.

החשיבה התלמודית איננה גאונות מפולפלת. היא אוסף של צוויים שטותיים ומסוכנים לבריאה.

 לעומת הלומדים תלמוד, הנביאים לא חשבו באופן ספקולטיבי. הם היו מאד מציאותיים. הם לא היו צריכים להכין מראש מחסן של חוקים כדי לדעת איך להגיב ואיך להתנהג. הם תמיד פעלו מתוך החכמה והאהבה העליונה והם ידעו ממקום זה איך להתנהג בשיא החכמה ובשיא האהבה וכל מצב שהם צוו על העולם היה מלא אהבה וחכמה. הנביאים תמיד השפיעו על הבריאה ולא היו באשליה כי אדם מושפע ע"י נסיבות מעבר לשליטתו. לכן, העולמות שהנביאים יצרו היו מאופיינים ע"י דברים צפויים ונעימים. הם ראו את העתיד כי הם בראו אותו.
על לומדי תורה להתחנן אל ה' יתברך ללמד אותם לאהוב בכל הלב. פקחים ומפולפלים אינם בהכרח חכמים. הלומד תורה בלב ערל רואה את הכתוב דרך ירוד (קטרקט) ואינו יכול לקרוא נכונה. כשהלב נמול, כל הגוף, כולל העיניים, נמול אתו ואנו יכולים לראות את התורה בעיניים ברורות.