ב"ה

המשכן הגשמי

בכל מקום בו אות סופית כתובה, הכווונה היא לערך של האות הסופית.

משכן = 1060 = 61 = נוה = אני

המשכן = 1065 = 66 = הנוה
= נוה בבשרך = אני בבשרך
= גם את משכן = 2064 = 66
= את משכן משה רבנו
= היה הוה יהיה

הגשמי = 358 = משיח
= השמחה

המשכן הגשמי = 1423 = 424
= אהובתי = אני המשיח = נוה המשיח
= משכן המשיח = קדש הקדשים

אתה חייב לחוות את עצמך כך. החוויה כי גופך, כי כל בשרך משכן הויה היא-היא ביאת המשיח.

ב"ה

היום למדתי מספיק

עלינו, לומדי התורה המתמידים, לברך את כל הבריאה שתהיה לכל הבריות היכולת להגיד: די! מספיק! ולהסתפק במה שהם יכולים לכלול באותו יום בשמחה. כל שלום תלוי ביכולת שלנו להגיד: די! מספיק! בשמחה כל יום. אנחנו לא יכולים להניח כי יש לכל בריה היכולת להגיד די! מספיק ליום אחד! כמובן מאליו. שום דבר לא מובן מאליו. כל תופעה היא נבראת.

שיא הבריאה של האין סוף הוא בריאת הסופיות. שימת גבול לכל דבר הוא ההשג הכי אדיר של האין סוף. הבה נברך את הבריות הסובלים מתאוותיהם האין סופיות, שיהיו גבולות לרצונותיהם. הכל מתחיל ביכולת של הלמדנים לאמר: למדתי די להיום. מספיק ליום אחד. זאת ברכה מיוחדת ועלינו, הלמדנים המתמידים, לברך את הבריאה כל יום ביכולת להסתפק. הכל תלוי ביכולת שלנו, הלמדנים המתמידים, להסתפק בלמודינו.

די = 14 = דוד

למדתי מספיק = 774 = עדן = למדן = בת שבע

= שבת כנסת ישראל = 1773 = 774 =

= ענג האלהים

מספיק = 290 = פרי

למדתי = 484 = דעתי = עתיד = עת דוד

= דע קדשו = קדשו עד = למד קדשו

= דע שמי השמים בארץ = 2482 = 484

= שמי השמים בארץ עד

= דרור עד = למד דרור

היום = 621 = זוג אדם = אדם הוה

= יותרה = היותר = התורה בבשרך

= 1620 = 621

למדתי מספיק היום = 1395 = 396

= הישועה = עדן היום

מסתפקת = 1080 = 81 = אנכי = כסא

וזה סוד ענג אין סוף בגוף.

ב"ה

חטא המחשבה כי הבריאה מחולקת לטוב ורע

חוה = 19 = גוי = הוגה = איוב

וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  - בראשית ב ט

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת. 

- בראשית ב : טז – יז

 וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם. - איוב א:ו

עלינו להבין את שלשת הפסוקים הנ"ל יחדו. איוב הוא חוה. איוב גוי, דהיינו: איוב הוגה.

במח (ויצ-מח) של האדם (אלהים = אלה האדם) כל מיני רעיונות ועצים (עצות) עולים (העלים על העצים). לכל עצה יש פירות.

בדרך כלל מפרשים את פסוק בראשית ב  יז כך: אנו חושבים כי טוב ורע קיימים בפני עצמם וכאשר חוה ואדם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע הם התעוררו למודעות של מצב כבר קיים.

האמת היא: מדובר בדרך מחשבה בה אנו מחלקים את כל הבריאה לטוב ורע או בה אנו חושבים: יש טוב ורע בכל דבר. החשיבה כי כל הבריאה מוגדרת ע"י טוב ורע איננה גילוי של מצב כבר קיים – אלא צורת מחשבה מיותרת. כל פרי שינבע מהמחשבה הזאת גם יהיה מחולק לרכיבים מזינים ופסולת.

אנו רואים כי בגן עדן האפשרות לחשוב כך, לחלק את כל הבריאה לדברים טובים ורעים, או לחשוב כי כל דבר מורכב מטוב ורע היא רק אחת מדרכי המחשבה. הרי ה' אומר: כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל. למה לבחור בצורת מחשבה שלילית זאת? הרי אנחנו יכולים לחשוב בכל צורה.

אנו רואים בדיוק אותה חכמה בספר איוב בו נאמר: וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם. השטן הוא רק  אחד מן המלאכים בתוך יתר המלאכים הנחמדים יותר. למה לשים אליו לב במיוחד? אם אנו לא רואים את השטן כמו סתם עוד רעיון אחד העולה על הדעת של אדם, אם אנו מדגישים אותו, אם אנו נותנים לו מקום גדול מדי במודעות שלנו – אז כל המחשבות הבאות על הדעת אחרי-כן  יהיו בהתאם לטעות זאת. כך קרה לאיוב המסכן.

הבה נפסיק לחשוב בקטגוריות אלה. הבה נפסיק להכריז כי כל הבריאה מוגדרת ע"י טוב ורע ומחולקת לטוב כנגד רע. כי כאשר אנחנו חושבים כך ומשתכנעים בכך – הרי זה מהווה צווי לבריאה להיות כך.