ב"ה
עצה מאברהם ושרה
שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה;
הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ
אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם: כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו,
וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. [ישעיהו, נא א-ב]
יושם אל לב: התורה מזהה את אברהם [=רחם] עם שרה.
על בני אדום, צאצאי אברהם ושרה, לפנות כל הזמן אל המופתים
שהציבו להם אברהם ושרה (אם ברצונם לגלות את א-לֹהים וללכת בדרכי הצדיקוּת) – אך
יותר מזה על בני ישראל, צאצאי אברהם ושרה, להצמד אליהם כל הזמן בקשר-נשמות; לדעת
כי הם הבשר והדם, הגיד והעצם שלנו.
קל מדי להכריז: 'אני? הריני הבן המועדף, נערץ ודגול בהיותי
אני-עצמי. האם אינני הבן הנבחר? אני חסין מטעויות. אינני סובל מרִבּוי האלילות
המוגזם, כמו אצל אדום אחי! אין לי צֹרך להביט כל רגע מעבר לכתפי אל אברהם ושרה –
כי אני, כבן ישראל, פטור מכל זה.'
ה' יתברך ישמור על יהודי החושב כך ויצילנו!
על כל יהודי בכל דור להצמד אל אברהם ושרה ולהציב אותם כדגם
בבשר החי.
עלינו ללמוד את אהבתם, נדיבותם, ענוָתם – ועם אלה גם את
רגישותם לעבודה זרה ואת כנותם ואֹמץ לבם לקרוא להם בשמם. דרושים לנו מוכנוּת
ורצון לרסק את האלילים – גם אצל אבא ואמא (אם נחוץ), למרות אהבתנו את הורינו,
יִראתנו מהם והכבוד אותו אנו רוחשים כלפיהם.
דבר זה נכון במיוחד אצל ילדי משפחות הרבנים הידועות. אם היה
צֹרך לאמר זאת
במיוחד לנביא בסדר גֹדל של ישעיהו, האם יש רב שיעז לקבוע כי הוא אינו זקוק
להזכרה זאת? האם יש רב שיעז לקבוע כי הוא 'כבר יודע זאת היטב'?
אם הרבנים שלכם אינם מוכנים להודות בקיומה של העבודה הזרה
שנשתרשה בבתיהם ובמורשתם ולעקור אותה, רבה הסכנה בהוראתם.
אברהם ושרה אינם 'הדים מן העבר' והנסיונות שעברו עליהם לא
תמו. אנו, אדום וישראל, הננו גלגולים של אברהם ושרה ועלינו לעמוד באותם מבחנים בכל
דור ודור. עלינו להכיר בכך וללמוד רק מן היודעים זאת היטב; האתגרים שלהם מקַדמים
את פנינו במלוא הכֹח.
כֻּלנו מקדישים את מרבית שיחותינו למופתים: אנו מזדהים אתם,
אוהבים אותם ביותר והם הכי מעסיקים את מחשבותינו וגלויי רגשותינו. אם הרב מרבה
לדבר אודות רבנים מאשר אודות האבות והאמהות, צור מחצבתנו, אזי הם בשבילו ברמה של
גושי-אבן (במקרה הטוב) או חצץ (במקרה הרע), ולא סלע היסוד.
